אודות

שוקי גוטמן

שוקי גוטמן, משורר ואיש חינוך, מרצה לאינטליגנציה פואטית, מנחה סדנאות לכתיבת שירה ומאמן יוצרים בראשית דרכם. שופט בתחרויות סיפורים קצרים ושירה לנוער.

שיריו התפרסמו בקבצי שירה ובכתבי עת שונים וכן בארבעה ספרי שירה משלו – 'פסנתר מושתק קול' בעריכת יקיר בן משה, הוצאת 'פרדס', 2016. 'מיקוד עצמי' בעריכת יקיר בן משה, הוצאת 'אשכולות פואטיקה' 2018 . 'כוכבים ביום' בעריכת דורי מנור, הוצאת 'עיתון 77', 2020 ו'לאן אתה רץ?', הוצאת 'אשכולות פואטיקה', 2020.

בשנת 2016 ייסד שוקי את 'אשכולות פואטיקה שירה עברית לעם' – בית לשירה ויצירתיות הפועל להפצת שירה והגברת המודעות לחשיבה יצירתית – פואטית. מטרתה המרכזית של 'אשכולות פואטיקה' היא להנגיש את השירה והחשיבה היצירתית-פואטית לקהילה במרכז ובפריפריה, באמצעות מפגשי שיח שירה אירועי שירה, הרצאות וסדנאות. בנוסף, ל'אשכולות פואטיקה' הוצאה לאור, המציעה הדרכה, עריכה והוצאת ספרי שירה לאור.
יליד 1966, כפר סבא. בעל תואר בוגר במדעי המדינה (האוניברסיטה העברית) ותואר שני בחינוך והוראה רב-תחומית (אורנים – המכללה האקדמית לחינוך). למד בסדנאות השירה של הליקון – בית הספר לשירה. נשוי ואב לשלושה בנים. חי ויוצר בפרדס חנה כרכור.

בקיצור, אהבה

הָעוֹלָם יָפֶה
וַהֲדָרוֹ מְתַעְתֵּעַ.
אַף אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁלֹּא,
פֶּלֶא מִתְרַחֵשׁ.

מִמֶּרְחַק שְׁנוֹת מָעוֹף הֵבַנְתִּי:
קְצָרָה הַדֶּרֶךְ לָאֱמֶת.
טִפְּשׁוּת נִתְּנָה לְחַכְמֵי הַלֵּב
וְכִעוּר לְחַדֵּי הָעַיִן.

הָעוֹלָם יָפֶה וּמוֹשֵׁךְ בְּחוּטֵי נַיְלוֹן.
בְּרִיחָה לֵילִית לְאִיֵּי הַצָּפוֹן
מְקִלָּה עַל מְנוּחַת צָהֳרֵי הַמָּחֳרָת,
וּמְשִׁיבָה אֶת רוּחוֹת הַדִּמְיוֹן.

אַף אִם נִדְמֶה שֶׁלֹּא,
פֶּלֶא מִתְרַחֵשׁ.

המשורר רוני סומק

קורא מתוך 'כוכבים ביום':

פסנתר מושתק קול

חוצן

אֲנִי חוּצָן,
לֹא נוֹלַדְתִּי כָּאן.
בַּעַל אֶזְרָחוּת גְּלוֹבָּלִית.
אִישׁ הָעוֹלָם הַגָּדוֹל.

בָּאתִי לֶאֱסֹף פְּחָדִים,
סוֹדוֹת שְׁמוּרִים בְּמַרְתְּפֵי לֵב.

אֲנִי חוּצָן,
מֵעַרְבוֹת הַמַּפָּל הַבָּטוּחַ.
קְשֵׁה הַבְחָנָה בְּמַבָּט רִאשׁוֹן,
יְצוּר קוֹפְצָנִי בָּשָׂר וָדָם,
רוֹדֵף צֶדֶק אֱנוֹשִׁי.

הַזְמָנָה רִשְׁמִית, קָפֶה הָפוּךְ?
עֵינֵי רָדָאר קוֹלְטֵי אֵדִים
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹפֵךְ חֶלְקִיקֵי אוֹר 
קְסָמִים,
הֶחָלָל נִרְאֶה אַחֶרֶת.

מיקוד עצמי

אהבה קדומה

בּוֹאִי אֵלַי, אַהֲבָה קְדוּמָה,
חֲבֵרַת אֱמֶת, וְתִתְפַּשְּׁטִי.  

מָאַסְתִּי בְּמַעֲרֻמֵּי בָּשָׂר,
פָּנִים נְפוּלוֹת,
גּוּף רוֹעֵד וְשָׁבוּר.

אֲקַנֵּא לָךְ
עַד זְרִיחָה
בְּקֹר בֹּקֶר מְלַטֵּף,
אֶתְרוֹצֵץ בְּנַעֲלַיִם בֻּצִּיּוֹת
בִּשְׂדֵה זְרִיעַת שִׁיר מַעֲלוֹת.

כוכבים ביום

כל מי שנפל

כָּל מִי שֶׁנָּפַל
יוֹדֵעַ מֻבְהָקוֹת
בַּמֶּה כְּרוּכָה קִימָה
אַחֲרֵי נְפִילָה.

לָכֵן יֵשׁ לְהֵאָחֵז
בְּחֵפֶץ קַל
סְפוּג רוּחַ הִתְעַלּוּת
וְשִׂמְחָה עוֹדֶפֶת.

לְקַוּוֹת לַטּוֹב
וְלָקַחַת אֶת זֶה מִכָּאן.

לאן אתה רץ?

כשאגדל

כְּשֶׁאֶגְדַּל
אֶהֱיֶה כְּמוֹ אָבִי הַדַּיָּג,
הוּא אוֹמֵר לִי.
גֶּבֶר שֶׁעוֹבֵד קָשֶׁה,
מְחַפֵּשׂ דָּגִים בַּיָּם
וְסַכָּנוֹת בַּנָּמֵל.
אֶמְכֹּר בַּבֹּקֶר
אַרְבָּעָה טוֹן דָּגִים
וּבַחֹשֶׁךְ אֶצְלֹף
בְּרוּחַ קָרָה.

פַּעַם, אַחֲרֵי לֵיל סְעָרָה
עַל חַרְטוֹם סִירָה,
הוּא נֶאֱבַק בְּגַלִּים אַכְזָרִיִּים
וְהִתְהַפֵּךְ אֶל קִרְבּוֹ שֶׁל הַיָּם
דַּל כֹּחוֹת,
בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

צָלַל
וְכִמְעַט נִלְכַּד.

לְבַסּוֹף שָׁב לַמֵּזַח
בְּרֶשֶׁת רֵיקָה
וּבְכָבוֹד שֶׁל מֶלֶךְ יַמָּאִים.

כְּשֶׁאֶגְדַּל
אֶהֱיֶה כְּמוֹ אָבִי הַדַּיָּג,
בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.